ראשית חשוב שתדעו ותבינו כי מבחינה חוקית (ובכך נסגור את כל השמועות)
אין כל חקיקה בנושא המחייבת תואר שני! ניתן לעבוד הן עם תעודה והן עם תואר שני!
אכן ניסו להוציא חקיקה שמשמעותה: שרק מטפל שסיים לימודי תואר שני יוכל לקרוא ולהגדיר את עצמו כמטפל – אך בפועל נכון להיום לא עברה חקיקה כלשהי ממגוון סיבות אולם העיקרית שבהן:
שאין מספיק מטפלים עם תואר שני! במידה והיו מאשרים את הצעת החוק המשמעות תהיה חוסר גדול של מטפלים ועל כן ניתן לעבוד היום הן עם תעודה והן עם תואר שני!!
אז מה בכל זאת ההבדל?
בתואר שני – קיים דגש גדול יותר על מאמרים + ידע עיוני בפסיכולוגיה + מבחנים ועבודות מול לימודי תעודה שם מרבית הלימוד הינו פרקטי וכולל עבודה מעשית.
התואר השני מתאים יותר לטווחי הגילאים הצעירים יותר – אלו שסיימו תואר ראשון עם ממוצע 85 ומעלה, רובן הגדול בשנות ה 20 או ה-30, בד"כ עם פחות נסיון חיים, וכמובן מורות וגננות מבוגרות יותר שרוצות לעשות שינוי כיוון אך להמשיך את דרכן במשרד החינוך – חייבות תואר שני בטיפול באמנות.
לעומת זאת – רוב הסטודנטיות שסיימו לימודי אמנות משקמת בד"כ בגילאי 30,40,50 ומעלה, עם יותר ניסיון חיים, רובן עם משפחות וילדים, אין להן את הזמן להתחייב ללימודים לטווח של 3 שנים וצריכות יותר את החלק המעשי, מקצועי ופרקטי על מנת לעסוק בכך.
אם בכך לא די, שכר הלימוד לאמנות משקמת הינו שנת לימוד אחת שבסיומה ניתן לעבוד, לעומת תואר שני הדורש שנת מכינה + 3 שנות לימוד שעלותן גבוהה מאוד